מאז שעזבת

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זהו זמן שגעון
מהומה עד אין קץ
ובכל רגע חדש
פורענות לא עלינו
והכל חי ברשת הכל מתפוצץ
ובאופק אחר על אותו דף גמרא
יושבים כל הלילה אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס ברוח
שורק בלוז כנעני

מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער

מייל שקיבלתי היום מניב

את ניב לא הכרתי פנים אל פנים מעולם.
הכרנו רק דרך אחותו [המקסימה, יש לציין ולא בגלל שהיא קוראת כאן] וכשהגעתי לדלהי גיליתי שגם הוא בסביבה [דהראמסאללה, עשר שעות נסיעה מכאן] והתכתבנו קצת במייל.
היום קיבלתי ממנו מייל על משהו שכתב ומבלי לבקש רשות אני מפרסם אותה כאן כי זה שווה קריאה:

מאסה קטנה לשבועות
=================

ערב חג השבועות, שנת 1987. באחת מהמדינות הקטנות בעולם, ששוכנת לחופו המזרחי של אגן הים התיכון, מתכוננים אלפי אנשים לחג בפיזור קמח במטבחים קטנים ומסודרים, בלישת בצקים משוחים בגבינות מכל סוג, וריחות מטוגנים של לביבות גבינה מתערבלים באוויר הערב החגיגי עם ריחות אפייה. אלפי אנשים ממלמלים משפטים בשפה עתיקה, משפטים שעיקרם "עוגה", "פשטידה", "גבינה" ו"חמאה".

חג שבועות שמח!

המבחן מתקרב בצעדי ענק. ככל הנראה הוא יהיה ביום שישי הקרוב [עוד חמישה ימים!] ואצטרך לטוס לשם יום קודם.
את הימים האחרונים אני מעביר בלימודים נטו, בלי יציאות, בלי בילויים ובלי טיולים - רק לימודים.
אפילו היום, יום ראשון, יום המנוחה הרשמי בהודו נפגשנו במכללה ליום לימודים רגיל.
המכללה היתה שוממת וחוץ מאיתנו היה רק עובד מנהלה אחד שהגיע כדי לארגן לנו את ארוחת הצהריים ואת ההסעה חזרה למלון. אחרי רבע שעה של המתנה להסעה לקחנו ריקשה והגענו למלון.

סיימנו את הספר השלישי והאחרון ועתה נותר רק לשוב ולתרגל את כל החומר, לנסות לזכור את כל הפרטים הקטנים שיעזרו במבחן וללמוד שוב ושוב את אפשרויות העזרה הרבות שהמערכת מציעה.

עוד סופ"ש בדלהי - הפעם לימודים

הזמן באמת טס כאן והנה כבר חלפו להם שבועיים מאז הגעתי לדלהי ולהודו.
אחרי שבועיים בעיר המזוהמת והמקסימה הזו אני כבר מתחיל להרגיש כמו מקומי [רק שהעיריה לא תתחיל לשלוח לי חשבונות ארנונה...] ונהנה מכל רגע.

העיר הזו מזוהמת באופן בלתי ניתן לתאור. אולי התמונות ממחישות את זה במעט אבל האמת כנראה עמוקה יותר. בכל רחוב יש משתנה ציבורית שכדי להכנס אליה כדאי שיהיה לך צוות חילוץ אבל המקומיים מרגישים בנוח להשתין בכל מקום והילדים אפילו.... על המדרכה. בהתחלה זה מבחיל ומבהיל אבל מהר מאוד מתרגלים לזה.
פחי אשפה ציבוריים כמעט ואינם בנמצא ואם יש דבר כזה הרי שזו ערימת זבל אדירת מימדים שתמיד יושבות בתוכה כמה פרות ונהנות ממיטב התוצרת.

כבר יום רביעי - הזמן טס כשנהנים

כבר שני אמשים [לולה אל תחפשי את זה במילון - זה לא מופיע] שלא כתבתי כאן מכמה סיבות. הסיבה המרכזית היתה שלא היה לנו אינטרנט במלון, כל פעם מסיבות אחרות. התוצאה המיידית היתה שכולם יצאו מהחדרים שלהם [לכל אחד יש לפטופ כמובן] ואחרי רביצה בלובי יצאנו מהמלון.
המסעדה שנמצאת בדיוק מתחת למלון נקראת Clay Oven [תנור החימר או משהו כזה] והיא נחשבת לאחת היוקרתיות באיזור. באות לשם משפחות עשירות, אנשי עסקים בפגישות עם לקוחות מחו"ל או תיירים. לגבי כל שאר האוכלוסיה המסעדה הזו היא בגדר חלום רחוק - מחיר ארוחה לבנאדם אחד הוא בערך משכורת של שבוע עבודה אם לא יותר.
זה מקום המפגש של כל הסטודנטים מהמכללה וכל ערב אנחנו יושבים שם לארוחת ערב. בימים ללא אינטרנט אנחנו פשוט יושבים שם מאחה"צ ועד הלילה.

יום חופשי בדלהי

התעוררתי לי בשעת צהריים מוקדמת והזמנתי מים חמים, סוכר וכוס ריקה לחדר.
שתיתי את כוס הקפה הטובה ביותר שאפשר לדמיין באיזור הזה של כדור הארץ והתפניתי לקרוא מייל שהגיע בליל אמש.
ג'ייסון ואני מעשינו חברים טובים ופגשתי אותו בלובי של המלון, תוהה לגבי המשך היום הפנוי הזה. קבענו לצאת לטייל יחד באיזור שתיים בצהריים, שעה חמה לכל הדעות אבל כך נוכל להספיק לעבור על כמה מקומות חשובים לכל תייר בדלהי.

יצאנו בשתיים בצהריים והלכנו ברגל עד לציר הראשי של העיר, מרחק חמש דקות הליכה מהמלון. מצאנו נהג ריקשה שלקח אותנו לכל מיני חנויות תיירים משעעמות עם דברים שעולים ביוקר אבל שווים כלום. באחת החנויות פגשנו את סמיר, דרוזי מדליית-אל-כרמל [ליד חיפה] שגר בהודו כבר חמש עשרה שנים. הוא הסביר לנו שבימי ראשון רוב העיר סגורה אבל אפשר למצוא מעת חנויות פתוחות ב- קנאת' פלייס ואולי במיין בזאר.

שישישבת בדלהי

אתמול [שישי] הייתי עייף מכדי לכתוב בבלוג והיום [שבת] קמתי בקושי ללימודים.
שבוע שלם של לימודים אינטנסיביים כשבסוף כל יום אני מנסה גם לטעום מהעיר הזו הכריעו אותי.
היום [שבת] היינו הכיתה הכמעט יחידה שלמדה במכללה. כל שאר הכיתות לקחו חופשת סופ"ש ארוכה [שבת+ראשון] ורק המשוגעים האלו מהלינוקס נשארו ללמוד גם בשבת. לפחות ראשון פנוי לנו לחלוטין ואני מתכנן לטייל קצת בעיר ולנסות להגיע לאזורי תיירים. את האיזורים הפחות רגילים [מנאלי, דראם-סאללה וכו'] אשאיר לתקופה שאחרי הלימודים.

אתמול היה יום די מתיש בלימודים. למדנו כרגיל מתשע בבוקר עד חמש אחה"צ ברציפות. עברנו על כל מיני נושאים "מתקדמים" בלינוקס והמחברת שקניתי לי מתחילה להתמלא בשירבוטים והערות מתוך החומר שאנחנו לומדים.

עוד יום לימודים רגיל

כרגיל, אני מתעורר בבוקר באיחור ומגלה שההסעה כבר יצאה, מזמינים לי מונית במיוחד ואת ארוחת הבוקר אני מקבל ארוזה. הם כבר התרגלו לזה אבל הדבר החשוב הוא שאני מגיע בזמן ללימודים שכן המכללה נמצאת במרחק חמש דקות נסיעה מהמלון וג'ייסון באופן קבוע מגיע אחרי.

קצב ההתקדמות מצויין והיום עסקנו במערכי Raid [בתוכנה בלבד] ונגענו קצת ב- LVM. את הנושא הזה אני כמעט לא מכיר חוץ מהשיחות עם גיא ועציון וכאן יש לי הרבה מה ללמוד.

לארוחת צהריים גיבשתי לי אסטרטגיה מנצחת: אני מזמין ארוחה אחת בלתי מוכרת ואחת מוכרת כגיבוי. אנשי לינוקס תמיד משתמשים בגיבוי.

במלון צנחתי לשנ"ץ של שעתיים ואחר כך הלכתי לקנות מים מינרליים [לציחצוח שיניים בבוקר ולשתיה באופן כללי] וחזרתי עם חבילת פרינגלס לשעות הפנאי. הדברים הקטנים שעושים את החיים שמחים יותר...

תם פרק א' של הקורס

בשעה שערה לחמש היום סיימנו את הספר הראשון של הקורס. 600 עמודים עמוסים בלינוקס בשלושה ימים. הזריזות הזו נובעת מהבקיאות שלי במערכת ומיכולת הלמידה של ג'ייסון שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש.
אני רק מקווה בשבילו שהו מתרגל את החומר במלון ומנסה ליישם את כל הדברים האלו בעצמו ולא מסתמך על הזיכרון בלבד.
בלינוקס [כמו בכל נושא אחר] צריך להשתמש בדברים כדי להפנים אותם "על אמת" ושינון של חומר לא יעזור בכלום.
הבחינה הסופית היא מעשית בלבד וכוללת מיומנות שימוש במערכת ולכן היתרון טמון בנסיון ובישום של החומר.
אני מצידי מרשה לעצמי לטייל כל אחה"צ ברחבי העיר כיוון שכל החומר הזה מוכר לי מעבודה יומיומית במערכת.

אבל להיכן נעלמו הקופים?

בוקר היום השני ללימודים הגיע והתחלנו ללמוד במלוא המרץ. סיימנו כבר מאות עמודים מהספר הראשון שמכיל בטח 600-700 עמודים ואני מקווה שמחר נסיים את כולו. ג'ייסון [הבחור שלומד איתי] הוא מהיר תפיסה ולכן הדברים זזים מהר מאוד ואת כל יסודות המערכת נגמור בתוך שלושה ימים, מהר יותר מאשר התכנון.

היום התחבטנו בבעיה לגבי umask ופתרון עדיין אין. אחרי שאכתוב כאן אחפש עוד מידע ברחבי הרשת ולמחר אבוא מוכן לעיניין הזה.

הספר "בהודו לא שואלים למה" הולך ואוזל לי וכשאסיים אותו [הערב או מחר] אעבור ל- The Dilbert Principle שהוא ספר קומיקס קליל. אחר כך אתחיל לחפש משהו אחר.

אחרי תקרית ארוחת הצהריים אתמול שבה הזמנתי משהו לא ברור והגיע עוף חריף הזמנתי היום פיצה האט אבל עדיין לא וויתרתי על הזמנת דברים אקזוטיים מתפריטים לא מובנים שהרי באתי לכאן [גם] בשביל ההרפתקאה. מצאתי מאפיה קטנה בסמוך לפארק שליד המלון שלי ועכשיו יש לי אספקה סדירה של צ'אפאטי [הלחם ההודי] ואין מרוצה ממני בכל רחבי דלהי והסביבה.