שלום כיתה א'

בוקר. אחרי תקרית יום האתמול שהתעוררתי בחמש לפנות בוקר ולבשתי את החולצה הפוך וכך הסתובבתי כל היום, הקפשדתי הבוקר ללבוש את החולצה בכיוון הנכון. ההסעה ללימודים חיכתה בזמן ויחד עם עוד אינדונזי ושני בריטים נסענו למכללה.

סגרתי את החשבונות האחרונים איתם והתחלנו את הקורס. יחד איתי נמצא בחור בריטי בן 37 שעזב בית ושלושה ילדים ובא ללמוד את ה- RHCE בהודו ומיד אחר כך קורס Ethical Hacking שאמור להיות קצר ונחמד. הוכנס למערכת השיקולים.

המדריך הוא הודי צעיר שמדבר במבטא הודי כבד ותוכנית הלימודים כוללת שבוע שלם של יסודות המערכת, משהו שהוא בהחלט מאחורי ורק לאחר מכן נעבור לנושאים ה"כבדים" שגם ברובם אני שולט היטב. הערך המוסף של הקורס עבור המבחן הוא התמקדות במה שחשוב למבחן ולכן אני שמח שלקחתי את המסלול הזה.

נשארו לי רק שישה לראות

באופן שהפתיע גם אתוי התעוררתי הבוקר בחמש ובשעה רבע לשש כבר הייתי במונית בדרך לטיול בטאג' מאהל שהוא אחד משבעת פלאי עולם. אם מישהו יודע מהם ששת האחרים אשמח לשמוע על כך, אני עכשיו במרוץ לראות את כולם.

נסענו מכאן למלון של גארי ואספנו אותו ומשם כארבע שעות נסיעה אל העיר Agra שם אספנו מדריך מקומי בן שישים בערך שלקח אותנו לראות את המקומות המיוחדים באיזור.
תחילה נסענו אל ה- Taj Mahal שהוא מקדש שנבנה לפני כארבע מאות שנים עבור אישתו של השליט המקומי. יחודו של המקדש הוא בכך שכולו עשוי משיש ורקועים בו מאות אלפי זכוכיות קטנטנות שמעטרות את הקירות. עשרים ושתים אלף אנשים עבדו במשך עשרים ושתים שנים כדי לבנות את המקדש והוא באמת מרשים. כדרכם של ההודים המקום מוזנח ומלוכלך ושורץ קבצנים שמציקים לכל תייר.

יום עמוס ברחובות דלהי

יצאתי לי מהמלון בשעה שלוש בצהריים ופתאום פגשתי ברחוב פנים מוכרות. כשהייתי במכללה ביום שישי פגשתי שם חבר'ה שעושים קורס CCNA [סיסקו כמדומני] והכרנו באופו מאוד שיטחי. הבחור ברחוב זיהה אותי וניגש להגיד שלום ונזכרתי שהוא לומד במכללה "שלי". הוא חיפש מפה של דלהי [מצרך כמעט בלתי אפשרי כאן] ולי במקרה היתה אחת [הפריט הראשון שקניתי] ואמרתי לו שהוא יכול לקבל אותה. עלינו לחדר שלי ופיטפטנו קצת. שמו סטיבן והוא מאוסטרליה. הוא המליץ לי על שוק שנקרא Karol Bagh שנמצא במרחק רבע שעה של נסיעה מהמלון.

לקחתי ריקשה לשם [40 רופי, כארבעה שקלים] והתחלתי לשוטט בשוק. כמצופה, היו שם כל סוגי הדברים שאפשר לדמיין. מחולצות reabok "מקוריות" ועד צמיגים משומשים [!] וקניתי לי תיק קטן וכמה חולצות לאופק, יובל ואגם. ליוסי ואלון לא מצאתי [עדיין] כלום אבל אני בטוח שאמצא בהמשך.

בהודו לא שואלים למה

"בהודו לא שואלים למה" הוא שמו של הספר שאני קורא כעת אחרי שבטיסה לדלהי סיימתי סוף סוף אחרי חודשים ארוכים את "ספר האשליות" של פול אוסטר.

התעוררתי הבוקר בחדר המלון הקריר והנעים וקפצתי למקלחת לגלות שהטמפרטורה שם היא בלתי הגיונית. הזמנתי ארוחת בוקר לחדר וגיליתי שהזמנה מתפריט בהודו דומה מאוד לרולטה: אין לך מושג מה יצא בסוף.

הנהג חיכה לי בזמן ונסענו למכללה להכיר את המקום והצוות. בניין המכללה מיושן מאוד ונראה מט לפול. קומה אחת מהבניין שייכת למכללה - מכללת Koenig - שם אעביר את השבועות הקרובים בלימוד לקראת מבחן ה- RHCE.
פגשתי את מנהל המכללה, בחור צעיר בשם Sandeep שאיתו הייתי בקשר בכל התקופה שלפני הגעתי להודו. פגשתי את מזכירות המכללה שמייד שאלו איפה הילדה היפה שאני אמור להביא איתי. כששלחתי את התמונות למכללה [לפי בקשתם] מצאתי שאין לי תמונות לבד ולכן שלחתי תמונה שלי עם אגם. כשהגעתי למכללה המזכירות צחקו ואמרו שהן כבר מחכות שבועות לבוא הילדה היפה מהתמונות...

[כמעט] 24 שעות בדרכים

הגעתי לדלהי.
יצאתי אתמול בערך בחצות מירושלים ובחמש וחצי בבוקר עליתי על טיסה למילאנו [איטליה]. כל הדרך דיברתי עם לולה, שכנתי לספסל ורק כשעה לפני הנחיתה נרדמנו לשינה קצרה. הגענו באיחור למילאנו ונפרדנו בחיפזון כשהיא ממהרת לטיסה לניו-יורק [הספקת בסוף?] ואני מחפש פיצה, שירותים, גלידה ואת השער המתאים לטיסה לדלהי. הדבר היחיד שמצאתי בסוף היה את השער. המספר היה B4 - לא מפתיע כלל.

הטיסה להודו היתה די ריקה ולי היה מרחב גדול והרגשתי כמעט כמו בבית. אם היו לי תפוחי אדמה אולי אפילו הייתי עושה קומזיץ קטן [שהרי ל"ג בעומר!] ומביא קצת אור לגויים.

בשדה התעופה של דלהי חיכה אוטובוס ישן נושן [סטייל "טייגר" של אגד] שהסיע את כולם לטרמינל ושם להפתעתי המאוד רבה חיכה לי התרמיל שלי. ביציאה מהטרמינל חיכה לי נהג חביב בשם ארג'ון ומאבטח שאת שמו אני לא זוכר והם לקחו אותי למלון. בדרך קיבלתי מעטפה עם מידע על העיר ואפשרויות הבילוי בה, מעטפה עם 1000 רופי ומכתב אישי ממנהל המכללה לגבי הקורס.

רגע לפני הנסיעה

שמונה ורבע בערב, הכל כבר [כמעט] ארוז ומוכן.
את התיק מצאתי לפני כמה ימים, במקום האחרון בו הנחתי אותו [כמובן] ובדיוק באותו מקום בו חיפשתי אותו בפעם הקודמת. כנראה שהוא צץ שם אחרי שחיפשתי.
המחשב הנייד עשה בעיות רבות כולל התפגרות של כונן ה-CD ונאלצתי לחפש פתרונות יצירתיים לבעיה הזו. בסוף הצלחתי. בסוף הכל מסתדר.

את התיק ארזתי היום, כמובן ברגע האחרון. לקחתי עימי דברים חשובים [לזכור לקחת קוביות!] ואת הפחות חשובים השארתי מחוץ לתיק. כל דבר שנשכח ניתן להשלמה.

עכשיו נשארו רק כמה שעות עד לטיסה ויש כמה סיורים אחרונים, קצת טלפונים וההרפתקאה מתחילה.

גם ביביסיטר לעציץ נמצא [תודה, אמא!] ואפשר להיות רגועים.

סידורים טכניים אחרונים

היום קיבלתי את כרטיסי הטיסה שלי יחד עם הדרכון ובו ויזה נוצצת להודו. הוספתי ביטוח מקיף [לכל מקרה] והטיסה נקבעה ליום חמישי 26 במאי בשעה חמש שלושים וחמש לפנות בוקר.
טיסת המשך מאיטליה לאחר שעה וחצי המתנה [אספיק לאכול פיצה] ונחיתה בניו-דלהי בעשר בלילה שם יחכה לי [כך הבטיחו ההודים] נהג שיסיע אותי למלון.
צריך לשלוח להם תמונה שלי [אולי זו עם נינט?] ולשאול כמה שאלות מנומסות לגבי פרטים טכניים נוספים.

בירור קצר באורנג' העלה שתעריפי השיחות מהאורנג' שלי הם סבירים ביותר או כפי שאמרתי לטלפנית "חיני חינם, שווה לכל כיס". ארבע עשרה ש"ח לדקת שיחה יוצאת ושש עשרה ש"ח לדקת שיחה נכנסת. הסקייפי שלי יהיה זמין ב- goaway77 וזו כנראה תהייה הדרך היחידה לדבר איתי.

כרטיסי טיסה

ביקור בסוכנות הנסיעות "איסתא" הניב כרטיסי טיסה לאיטליה ומשם לניו דלהי.

את הדרכון מסרתי להנפקת ויזה מתאימה בשגרירות הודו.
הטיסה נקבעה לתאריך ה-26 במאי.
על הפרק:

ביביסיטר הולם לעציץ
למצוא את התרמיל שלי
להתקין את המחשב הנייד ללימודים ולנסיעה
לקרוא על הודו בכלל ודלהי בפרט

צעד ראשון - חיסונים

יום שני, חמש אחרי הצהריים, מרפאת "מעוז" בירושלים, המרפאה למטייל.
שלל עצות מהרופאה שבעצמה מטיילת הרבה במזרח ורשימת חיסונים לא קצרה והנה אני בחדר של הפרופסור האחראי על המרפאה למטייל שרוקח לי את התמיסות והשיקויים.
שלוש זריקות וכתף אחת כואבת מאוד (ולא החמצתי הזדמנות אחת להתלונן על כך) ואני כבר בדרך לפיצוי המושלם ב-"אדום" - מסעדה ירושלמית מומלצת.

לא לשכוח: לקנות את כל הכדורים הדרושים בבית מרקחת.