פינוקים במנאלי - בלי הפסקת חשמל

אחרי לילה יחיד בקאסול הגיע שוב הזמן לארוז את התיק ולהמשיך הלאה. הפעם כל תכולת התיק היתה בגדים מלוכלכים כך שהכל היה זריז, פשוט לדחוף את הכל פנימה.
לקחתי את האוטובוס המקומי [LOCAL] של השעה 12 בצהריים [שהפתיע והגיע רק ברבע שעה איחור!] ואיתו נסעתי לעיירה קטנה שבה יש תחנה מרכזית שם עברתי לאוטובוס אחר. באוטובוס האחר לא הרשו לי להכניס את התיק ונאלצתי להניח אותו על הגג ולקשור אותו שלא יעוף בטלטלות. הכרטיסן הבטיח שאיש אינו נוסע על הגג ואני בחרתי לנסוע בתוך האוטובוס כי היה ממש חם ולא רציתי לשבת ארבע שעות בשמש. הבטחת הכרטיסן כמעט קויימה במלואה ואכן, כל הנוסעים העדיפו להדחק באוטובוס ואיש לא חשב לעלות לגג, כולל נוסעים שהובילו עשרה ארגזים של בקבוקי קולה ריקים, אישה אחת עם שק ענקי של חיטה, אחד עם כלוב ובו תרנגולות ועוד כמה נוסעים עם מטען זה או אחר. כולם פשוט הצטופפו בתוך האוטובוס והנהג נסע עם מוסיקה הודית בווליום מחריש אזניים. אני ישבתי בכסא של הכרטיסן, מנסה למדוד כמה זמן הוא יחזיק מעמד מבלי להעיר לי ולהקים אותי ממקומי. הוא מצידו הפתיע ופשוט לא אמר מילה וכך זכיתי לנסוע צמוד לדלת האחורית שכמובן השארתי אותה פתוחה לאיוורור. אחרי שלוש וחצי שעות של נסיעה הגענו לאיזור שבו נמצאת מנאלי.

האיזור מתפרנס מגידול תפוחים, מתיירות מקומית וכן תיירות בינ"ל [=ישראלים ומעט מאוד תיירים ממדינות אחרות] ומאוד מזכיר את הגליל העליון חוץ מכמות הליכלוך והזוהמה שנמצאים בכל מקום שבו יש תיירים מקומיים. באחד העיקולים נמצא בי"ס והתלמידים בדיוק סיימו את הלימודים ואלו שהצליחו לרוץ מהר מספיק טיפסו בזריזות לגג כדי להרוויח נסיעה הביתה. הבנתי מייד שהתיק שלי על הגג בסכנה כי הילדים ההודים סקרנים מאוד ובטוח יתעסקו קצת עם התיק. תוך כדי נסיעה יצאתי מהדלת האחורית ועברתי לאחורי האוטובוס וטיפסתי לגג כדי לגלות שאכן התיק שלי מרתק אותם מאוד וכל מי שיכול היה לשבת בקרבתו [היו לפחות ארבעים ילדים על הגג] ישב שם וליטף אותו, נשען עליו וכל דבר אפשרי. חייכתי אליהם ומייד עברה כל הסקרנות מהתיק אלי ופצחנו בשיחה. אחרי רבע שעה נעצר האוטובוס ופתאום הופיע הכרטיסן על הגג. חשבתי שהוא בא לקחת כסף מהילדים אבל הוא התיישב בנחת לידי ואמר לי שהוא פשוט דאג כי נעלמתי פתאום באמצע הנסיעה. אחדי עשר דקות נוספות התחיל לרדת גשם ולמזלי הגענו כבר למנאלי וכמעט לא נרטבתי.
התחנה המרכזית של מנאלי עמוסה באוטובוסים, קבצנים, אנשים שגרים שם מתחת לסככה ועדר של פרות שתפס את כל הרציפים. יצאתי משם והגשם התחזק כך שלא נותר לי אלא לברוח לתןך חנות בגדים ולהעמיד פנים שאני ממש מתעניין במיטב האופנה ההודית. כמה דקות נוספות הבהירו לי שהגעתי לאיזור התיירות של המקומיים ושעדיף לנסוע לעיר העתיקה. לקחתי ריקשה לעיר העתיקה [מרחק שלושה קילומטרים של עליה בלתי אפשרית, הריקשה כמעט התפגרה] ועם השלטים הראשונים בעברית [סמי בורקס המקורי, פלאפל יהודה המקורי מגואה וכו'] הבנתי שהגעתי למקום הנכון. מצאתי בית הארחה נחמד והמקלחת הפרטית עם דוד מים חמים פרטי משלי שיכנעו אותי לשלם את הסכום האסטרונומי ללילה בחדר [מאתיים רופי - כעשרים ש"ח] וכל זאת בזכות משהו יחודי שמצאתי בחדר שלי - אסלה אמיתית בשירותים, דבר שלא ראיתי כבר שבועיים.

הדלקתי את הדוד ומסרתי את כל הכביסה שלי [בתרמיל נשארו לדרמן, פנס ותיק כלי רחצה - הכל היה מלוכלך] ויצאתי למצוא לי ארוחת ערב [כי לא אכלתי כלום במשך היום, אפילו לא ארוחת בוקר{הא!}].
השירותים והמקלחת המפנקת החזירו אותי לחיים ואחרי מבט זריז במראה [לראשונה מזה שבועיים] התגלחתי ושוב נראיתי כמו בנאדם.
הבוקר קמתי ויצאתי לאכול ארוחת בוקר עם אווה, הולנדית חמודה שהכרתי בערב שמטיילת בהודו עם האופניים שלה [...]

הפסקת חשמל, אמשיך לכתוב מחר לפני שהסוללה של ה-"אל פסק" תגמר.

================
חזרתי.
הפסקת החשמל נמשכה לילה שלם וגם בערב שלמחרת היתה הפסקת חשמל ולא יכולתי לסיים לכתוב.

אחרי ארוחת הבוקר יצאתי לטייל ב"עיר החדשה" של מנאלי. העיר מורכבת משורה של חנויות שפונות בעיקר לתיירים המקומיים [משפחות הודיות אמידות] והדבר הטוב היחיד שמצאתי שם היה בית קפה שהגיש קפה כמעט אמיתי.
בערב עליתי בחזרה לעיר הישנה וישבתי עם אווה לארוחת ערב ואח"כ טיילנו קצת בכפר.
את היום הבא במנאלי עשיתי בחברת חבורת אמריקאים ואנגלים ולאחר מכן יצאנו לטיול של כמה שעות למפלי המים בכפר סמוך שנקרא "ושישט" שם יש מעיינות חמים [ומסריחים מגופרית ומאלפי ההודים שמתרחצים בהם, תמונות בקרוב] שנובעים בכל שטח הכפר. בערב ישבתי עם ג'ני [צרפתייה בת חמישים] ואווה [כאמור, הולנדית בת 23, לשם האיזון] ואז החלטתי להמשיך הלאה. נפגשתי עם עדי [ירושלמית, הא!] ונסענו יחד לקאסול, שם אני נמצא כעת.
מחר עלי לקחת אוטובוס לדלהי [16 שעות נסיעה שוב...] ושם יהיו לי כמה שעות להתארגן ואז אשוב ארצה.

אני לא בטוח שעד החזרה ארצה אמצא זמן לכתוב שוב אז רוב הסיכויים שהרשימה הבאה תהיה מהבית החמים והנעים [כאן קר וגשום] וכנראה רק בעוד כמה ימים.

הדברים שכתבתי כאן במשך השבועות האחרונים הם רק "על קצה המזלג" והחוויות שאספתי לא יכולות להכתב בשעות המעטות שביליתי מול המחשבים האיטיים ברחבי צפון הודו.