שוב בדלהי - צ'לו ישראל

צ'לו זו אולי המילה השימושית ביותר בהודו. המשמעות היא "תסתלק" ויש לה עומק שמבריח אפילו את הטורדנים החצופים ביותר. בכל מקום בהודו, בכל סיטואציה יהיה מישהו מקומי שינסה לצחצח לך את הנעליים, יזמין אותך למסעדה, ימכור לך איזו שטות זו או אחרת או סתם ינסה לקחת ממך כמה רופי בצורת קבצנות.
הדרך היעילה ביותר להפטר מהם היא פשוט לומר להם "צ'לו" והם יתנדפו. למציקים המקצוענים אפשר לומר "צ'לו פקיסטן" שזה בערך "לך לעזה" במונחים ישראלים.

אחרי 16 שעות מתישות בדרכים הגעתי שוב לדלהי. באוטובוס היה חם ודביק ומכיוון שלא נרשמו מספיק נוסעים נמכרו חלק מהכרטיסים למשפחות הודיות שנסעו עם כל הילדים + מטענים מדיפי ניחוחות + מזון לדרך והרעש והחום היו כמעט בלתי נסבלים. הגעתי לדלהי בשש וחצי בבוקר ומיד לקחתי ריקשה למלון שלי שם הוזמן עבורי חדר מבעוד מועד. הצוות הנפאלי של המלון שמח מאוד לראות אותי שוב וישבתי איתם לשעה קלה של סיפורי על הטיול והחוויות.
אחר כך התקלחתי ונסעתי שוב למכללה להפרד לשלום מצוות ההדרכה והמזכירות. ישבתי עם רוג'י שהיה המדריך שלי ודיברנו על כל מיני דברים כשלפתע נכנסה המזכירה ואמרה שמישהו רוצה לשוחח איתי. הלכתי למשרד שלו והוא סיפר לי ששמע על הציון המזהיר שלי ורק מאוחר יותר הבנתי שזה היה הבעלים של החברה. הוא הציע לי הצעת עבודה מעניינת שאותה יש לשקול בכובד ראש בהמשך.
נפרדתי לשלום מכולם ונסעתי לשוק לקנות תיק [שלי פרש אי שם בתחילת הדרך] ואח"כ נסעתי לשוק גדול יותר שם שוטטתי ואכלתי ארוחת צהריים ברשת "נירולה" שזו רשת של מזון הודי מהיר ויקר להחריד.
טיילתי עוד קצת בשוק המקומי ואז גיליתי שבטלפון הסלולארי נשארו לי שתיים וחצי רופי - בערך 25 אגורות וכל מה שיכולתי לעשות זה לשלוח SMS לרוג'י ולשאול אותו אם בא לו לצאת מהעבודה מוקדם ולטייל איתי. שעה מאוחר יותר כבר טיילנו ב-"שער הודו" - India Gate שזה אתר הנצחה לחללי כוחות הביטחון של הודו ואפילו זכיתי לנסוע לשם ברכבת התחתית החדשה שנחנכה רק אתמול. אלפי הודים נסעו בין שלושת התחנות שנפתחו לקהל רק כדי לחוות לראשונה בהיסטוריה של הודו נסיעה בתחבורה ציבורית ממוזגת. מחיר הנסיעה הוא חמישה רופי [חצי שקל] וההודים נוהרים לשם באלפיהם לנסוע בפלא הזה. אפשר לצחוק עליהם לרוב אבל יש להם רכבת תחתית לפני שבתל-אביב יש תחבורה ציבורית נורמאלית...

אחרי הטיול בשער-הודו נפרדתי מרוג'י והמשכתי למלון לסידורים אחרונים. צריך לסדר את התיקים, לארוז את הדברים ולהתארגן כנדרש.
את ארוחת הערב האחרונה כאן אני מתכנן לאכול ב- Clay Oven שעליו כבר נכתב לרוב כיוון שזו מסעדה פשוט מעולה שכל ארוחה בה היא חוויה.
ההסעה שלי תחכה לי במלון בשעה עשר ושלושים ואז... צ'לו ישראל.

ארוחת בוקר מתוכננת באיטליה [פיצה וגלידה] וארוחת צהריים של מחר תהיה כבר בבית.

בייק.